Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 23a

דְּמִדַּרְסָא. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז, דְּלָא מִדַּרְסָא. וְהָאֲלוּמּוֹת, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבֵין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז, כֵּיוָן דִּגְבִיהָן לָא מִדַּרְסָא.

Traduction

that they are trampled. Even if there had been a distinguishing mark on the bundles it would have been destroyed when it was trampled. If he finds them in a secluded area, the finder takes the sheaves and proclaims his find, as due to the absence of pedestrian traffic they are not trampled and the distinguishing mark remains intact. And with regard to the sheaves, whether he finds them in a public area or whether he finds them in a secluded area, the finder takes them and proclaims his find. Since they protrude high above the ground, they are not trampled.

Rachi non traduit

דמדרסא. וסימן העשוי לידרס הוא:

וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בְּמָקוֹם: כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ – דְּמִינַּשְׁתְּפָא. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד חַיָּיב לְהַכְרִיז – דְּלָא מִינַּשְׁתְּפָא. וְהָאֲלוּמּוֹת, בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבֵין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז, כֵּיוָן דְּיַקִּירֵי לָא מִינַּשְׁתְּפָא.

Traduction

And Rava explains, according to his line of reasoning, that the baraita is referring to bundles whose location is their distinguishing mark: If one finds bundles of grain in a public area, these belong to him due to the fact that they are kicked and they consequently roll to a different location than where they were placed. If he finds them in a secluded area, he is obligated to proclaim his find. Due to the absence of pedestrian traffic they are not kicked and do not roll, and they therefore remain in the location where they were placed. And with regard to the sheaves, whether he finds them in a public area or whether he finds them in a secluded area, the finder takes them and proclaims his find. Since they are heavy, they do not roll when kicked.

Rachi non traduit

דמינשתפא. מתגלגל ברגלי אדם ובהמה ואינה נמצאת במקום שנפלה תחילה:

דיקירי. כבידות:

תָּא שְׁמַע: כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. הָא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת חַיָּיב לְהַכְרִיז. שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאִית בְּהוּ סִימָן, דְּמִידָּע יְדִיעַ רִפְתָּא דְאִינִישׁ אִינִישׁ הוּא. וְלָא שְׁנָא רְשׁוּת הָרַבִּים וְלָא שְׁנָא רְשׁוּת הַיָּחִיד – נוֹטֵל וּמַכְרִיז, אַלְמָא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס הָוֵי סִימָן, תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה!

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: If one found baker’s loaves, these belong to him. The Gemara infers: But if one finds loaves of a homeowner, he is obligated to proclaim his find. What is the reason? When one finds loaves of a homeowner he is obligated to proclaim his find because there is a distinguishing mark on the loaves. As each person shapes his loaves in a unique manner, it is known that the loaves of a person belong to that person. And there is no difference if the loaves were found in a public area, and there is no difference if the loaves were found in a secluded area; the finder takes the item and proclaims his find. Apparently, the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is that of a distinguishing mark. This is a conclusive refutation of the opinion of Rabba.

Rachi non traduit

הא של בעל הבית חייב להכריז. ואע''ג דבהדיא תני לה במתניתין איידי דנקט לאותביה מרישא כריכות ברשות הרבים דאותיב מינה לרבא נקט נמי לאותוביה לרבה מדוקי' דרישא:

אָמַר לָךְ רַבָּה: הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא – מִשּׁוּם דְּאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין. וְהָא אִיכָּא גּוֹיִם! גּוֹיִם חָיְישִׁי לִכְשָׁפִים. וְהָאִיכָּא בְּהֵמָה וּכְלָבִים! בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחִי בְּהֵמָה וּכְלָבִים.

Traduction

Rabba could have said to you: There, this is the reason that one must return the loaves of a homeowner found in a public area. It is due to the fact that one does not pass by food without picking it up. Therefore, it can be assumed that it will not be trampled. The Gemara asks: But aren’t there gentiles who do not treat food with deference and who will trample the loaves? The Gemara answers: Gentiles are concerned that the loaves were placed in a public area for reasons of sorcery. The Gemara asks: But aren’t there beasts and dogs that will trample the loaves? The Gemara answers: The mishna is referring to a place where beasts and dogs are not commonly found.

Rachi non traduit

אין מעבירין על האוכלין. המוצא אוכלין בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם הלכך לא נדרסו שמי שמצאן ראשון הגביהן:

אין מעבירין על האוכלין. לאו לשון דריסה הוא אלא כמו אין מעבירין על המצות (יומא דף לג.):

חיישי לכשפים. סבורים שמחמת כשפים הונחו לשם כדי להכשיל הדורסים עליהן ונהי נמי דאין מגביהין אותם מיהו לא דרסי עליהן משום כשפים:

Tossefoth non traduit

אין מעבירין על האוכלין. פי' אינו רשאי לעבור מעליהן כדפירש רש''י אלא צריך להגביהן אבל אין לפרש דאין מעבירין היינו אין דורסין עליהם כדאמר בפרק הדר (עירובין דף סד:) דא''ל ר''ג לרבי אלעאי טול גלוסקא משום דאין מעבירין הרי משמע שצריך להגביהם ועוד דקאמר התם אבל בדורות אחרונים שפרוצות בכשפים מעבירין ואי אין מעבירין היינו אין דורסין א''כ האי דקאמר נמי שפרוצות בכשפים היינו דורסים והכא משמע דבאתרא דחיישי לכשפים אין דורסין אלא ודאי צריך לומר כדפרישית:

והא איכא נכרים דלא איכפת להו. פירוש שידרסו הנכרים קודם שיבא שם שום ישראל ויגביה וא''ת ולפרוך והלא נכרים שקלי ליה וי''ל דדריסה שכיח אי לאו משום כשפים לפי שדורסין דרך הילוכן אבל נטילה לא שכיח שיראים שבעל הככר רואה שסבורים שלדעת הניחו שם אבל קשה דהיכי פריך שניחוש שידרסוהו נכרים קודם שיבא שם שום ישראל ויפטר מהכרזה אדרבה ניחוש לרוב ישראל שרואין הככר ויגביהוהו וניחוש לחומרא לחייבו הכרזה דהא בציבורי מעות מכריז אע''פ שאם יראו אותם הנכרים קודם ודאי שקלי להו ועוד דבעי למימר דאפילו ברוב נכרים פליגי רבנן ומחייבי להכריז ואע''ג דאיכא למיחש דלמא שקלי להו ומסתמא נתייאש ועוד דהוה ליה למימר דמנכרים נפול וניזיל בתר רובא אפילו לשמואל דאמר בממון אין הולכין אחר הרוב היכא דליכא חזקה מודה כדמוכח בפרק לא יחפור (ב''ב דף כג:
ושם ד''ה חוץ) גבי ניפול הנמצא אבל כל היכא דאפשר לתקן להשיב ממון לבעלים ע''י הכרזה מתקנינן וא''כ מאי פריך הכא:

והא איכא בהמה וכלבים. וא''ת לרבא נמי יקשה והא איכא בהמה וכלבים דאכלי להו כדאמר לעיל דאיכא שקצים ורמשים דאכלי וי''ל דהכא מיירי בככרות גדולות שאי אפשר שיאכלום:

לֵימָא כְּתַנָּאֵי: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁינּוּי, חַיָּיב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד? מָצָא עִיגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת. מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that this dispute between Rabba and Rava is parallel to a dispute between tanna’im in the mishna. Rabbi Yehuda says: If one finds any lost item in which there is an alteration, he is obligated to proclaim his find. How so? If he found a round cake of pressed figs with an earthenware shard inside it, or a loaf of bread with coins inside it, he must proclaim his find. One may conclude by inference that the first tanna of the mishna holds that even in that case those items belong to him.

Rachi non traduit

לימא כתנאי. פלוגתא דרבה ורבא:

סַבְרוּהָ: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו הָוֵי סִימָן, וּמַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין. מַאי לָאו: בְּסִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: לָא הָוֵי סִימָן, וּמָר סָבַר: הָוֵי סִימָן?

Traduction

In explaining the tannaitic dispute, the Sages assumed that everyone agrees that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own without having been placed there intentionally is that of a distinguishing mark, and everyone agrees that one passes by food without picking it up. Accordingly, what is the basis of their dispute? Is it not with regard to the matter of a distinguishing mark that is prone to be trampled that they disagree? As one Sage, the first tanna, holds that its legal status is not that of a distinguishing mark, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that its legal status is that of a distinguishing mark.

Rachi non traduit

הבא מאיליו. הראוי לבא מאיליו כגון חרס פעמים שנופל בעיגול:

הוי סימן. דאמרינן לשם סימן נתנו שם ולא נפל מאליו ודבר שיש בו סימן הוא ואפילו הכי פליגי רבנן ואמרי הרי אלו שלו משום דקסברי מעבירין על האוכלין והוה ליה סימן העשוי לידרס:

ור''י סבר הוי סימן. ואע''פ שזה עשוי לידרס נמי הוי סימן:

Tossefoth non traduit

סימן הבא מאיליו הוי סימן. פרש''י דלשם סימן נתנו שם ולא נפל מאיליו וקשה דאין דרך לתת מעות בככר לסימן אלא י''ל דאימור ידע שנפלו לו שם ומ''ד לא הוי סימן כיון דרגילות לבא מאיליו מסתמא לא ידע כיון שאין ניכר בחוץ אבל סימני בהמה שהן מאיליהן הוי סימן כיון שניכר וכן דבר שאין ניכר בחוץ אם אין רגילות לבא מאיליו הוי סימן:

אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּקָא סָבַר תַּנָּא קַמָּא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן, וּמַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין, כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַמַּאי מַכְרִיז?

Traduction

Rav Zevid said in the name of Rava: If it enters your mind that the first tanna holds that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is not that of a distinguishing mark and that one passes by food without picking it up, then in the case of loaves of a homeowner that were found in a public area, where the loaves would be trampled and their distinguishing mark destroyed, why does he proclaim his find?

Rachi non traduit

ומעבירין על האוכלין. ואפילו הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז דסימן העשוי לידרס הוי סימן ועיגול היינו טעמא דסימן הבא מאיליו לאו סימן הוא ור''י סבר הוי סימן:

אֶלָּא, אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סָבְרִי סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס הָוֵי סִימָן, וּמַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין. וְהָכָא בְּסִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו קָא מִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: סִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו לָא הָוֵי סִימָן, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הָוֵי סִימָן.

Traduction

Rather, Rav Zevid said in the name of Rava that everyone holds that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is that of a distinguishing mark and that one passes by food without picking it up. And here, it is with regard to the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own that they disagree. The first tanna holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is not that of a distinguishing mark, and Rabbi Yehuda holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is that of a distinguishing mark.

וְרַבָּה אָמַר לָךְ: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס – לָא הָוֵי סִימָן וְאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין. וְהָכָא בְּסִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו קָמִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר: לָא הָוֵי סִימָן, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הָוֵי סִימָן.

Traduction

And Rabba could have said to you that everyone agrees that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is not that of a distinguishing mark and that one does not pass by food without picking it up. And here, it is with regard to the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own that they disagree. The first tanna holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is not that of a distinguishing mark, and Rabbi Yehuda holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is that of a distinguishing mark.

Rachi non traduit

ורבה אמר לך כו'. והכא היינו טעמא דר''י משום דאין מעבירין על האוכלין ות''ק הכי נמי אית ליה אין מעבירין ומשום הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז וטעמייהו בעיגול משום דסימן הבא מאיליו הוא ור''י סבר הוי סימן:

אִיכָּא דְּאָמְרִי, סַבְרוּהָ: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו הָוֵי סִימָן, וְסִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן. מַאי לָאו: בְּמַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: מַעֲבִירִין, וּמַר סָבַר: אֵין מַעֲבִירִין?

Traduction

There are those who say, in explaining the tannaitic dispute, that the Sages assumed that everyone agrees that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own without having been placed there intentionally is that of a distinguishing mark, and everyone agrees that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is not that of a distinguishing mark. What, then, is the basis of their dispute? Is it not with regard to the matter of whether one passes by food without picking it up that they disagree. As one Sage, the first tanna, holds that one passes by food without picking it up, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that one does not pass by food without picking it up.

Rachi non traduit

איכא דאמרי סברוה כו'. וכי אתמר לימא כתנאי אאין מעבירין על האוכלין אתמר:

אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סָבַר תַּנָּא קַמָּא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס לָא הָוֵי סִימָן, וּמַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין – כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַמַּאי מַכְרִיז?

Traduction

אֶלָּא אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סָבְרִי סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס – הָוֵי סִימָן, וּמַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין. וְהָכָא בְּסִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו קָא מִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: סִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו – לָא הָוֵי סִימָן, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הָוֵי סִימָן.

Traduction

Rather, Rav Zevid said in the name of Rava that everyone holds that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is that of a distinguishing mark and that one passes by food without picking it up. And here, it is with regard to the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own that they disagree. The first tanna holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is not that of a distinguishing mark, and Rabbi Yehuda holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is that of a distinguishing mark.

וְרַבָּה אָמַר לָךְ: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָן הֶעָשׂוּי לִידָּרֵס – לָא הָוֵי סִימָן, וְאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכָלִין. וְהָכָא בְּסִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו קָא מִיפַּלְגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: סִימָן הַבָּא מֵאֵילָיו – לָא הָוֵי סִימָן, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הָוֵי סִימָן.

Traduction

And Rabba could have said to you that everyone agrees that the legal status of a distinguishing mark that is prone to be trampled is not that of a distinguishing mark and that one does not pass by food without picking it up. And here, it is with regard to the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own that they disagree. The first tanna holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is not that of a distinguishing mark, and Rabbi Yehuda holds that the legal status of a distinguishing mark that could come to mark an item on its own is that of a distinguishing mark.

אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כְּלָלָא דַּאֲבֵידְתָּא כֵּיוָן דְּאָמַר ''וַוי לֵהּ לְחֶסְרוֹן כִּיס'' – מִיָּאַשׁ לֵיהּ מִינַּהּ.

Traduction

§ Rav Zevid said in the name of Rava that this is the principle of a lost item: Once the owner of a lost item says: Woe is me for the monetary loss, this indicates that he has despaired of its recovery.

וְאָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הִלְכְתָא, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אִי דֶּרֶךְ נְפִילָה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, אִי דֶּרֶךְ הַנָּחָה – נוֹטֵל וּמַכְרִיז. וְזֶה וָזֶה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן – לָא שְׁנָא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלָא שְׁנָא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בֵּין דֶּרֶךְ נְפִילָה וּבֵין דֶּרֶךְ הַנָּחָה – חַיָּיב לְהַכְרִיז.

Traduction

And Rav Zevid said in the name of Rava: The halakha is that if one finds bundles of grain in a public area, those bundles belong to him. If he finds the bundles in a secluded area in a manner indicating that they had fallen, those bundles belong to him. If he finds the bundles in a manner indicating that they had been placed there, the finder takes them and proclaims his find. And both this ruling and that ruling are in the case of an item in which there is no distinguishing mark. But in the case of an item on which there is a distinguishing mark, it is no different if the bundles were found in a public area and it is no different if the bundles were found in a secluded area; whether the bundles were found in a manner indicating that they had fallen or whether they were found in a manner indicating that they had been placed there, he is obligated to proclaim his find.

Rachi non traduit

הלכתא כריכות ברה''ר כו'. כדמוקי לה בשאין בו סימן:

ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו. דליכא למימר מקום הוי סימן דהא לא ידע היכא נפיל מיניה:

אי דרך הינוח נוטל ומכריז. מקום ולא יניחם שם שמא ימצאם עכו''ם ויטלם ושמא שכחום הבעלים:

אבל בדבר שיש בו סימן כו'. רבא לטעמיה דאמר סימן העשוי לידרס הוי סימן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source